למה רוב מחממי האמבטיה כשלים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
חדרי האמבטיה הם סיוט אמיתי עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות משתנות מחום קיצוני לחום גבוה בתוך דקות בודדות.
על גבי טופסי המפרטים של המכשירים ניתן לראות את הסיווג IP65. אבל באמת? סיווג על גבי דף נייר לא אומר הרבה כשהמכשיר נמצא בסביבה לחה ומלאת אדים. לכן אנחנו לא סומכים רק על הסיווג – אנחנו מבדקים את המכשירים במעבדה באמצעות מבחני עמידות בתנאי חום ולחות קיצוניים, לפני שהם יוצאים מהמפעל.
הבעיה עם האדים
העניין הוא שהסיווג IP65 טוב למניעת אבק וטיפות מים, אך האיום האמיתי בחדרי אמבטיה הוא אדי המים. אדים יכולים לחדור לחורים שמים נוזליים אינם יכולים לחדור אליהם. כשהלחות מגיעה למעגלי החשמל או לקצוות הנורה, נוצרת קורוזיה. לאחר מכן יכולה להתרחש תקלה, והמחמם נהרס הרבה לפני הזמן המתוכנן.
כדי למנוע זאת, אנחנו מדמים שנים של שחיקה על ידי חשיפת המכשירים לחום ולחות קיצוניים. אנחנו מחפשים כל סימן של נזק לחורים או לחומרי האטימה. אם המכשיר נכשל במעבדה, זה טוב – כי אנחנו מעדיפים שהנורה תישבר כאן, במקום שהיא תתקלקל בבית הלקוח.
האפקט של “נשימה”
נורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד. זה יוצר הבדל לחץ מוזר בין החלק החם של המחמם לבין האוויר הקר והלח שבחוץ. זה יוצר אפקט של “נשימה”, שבו המכשיר שואף אוויר לח לתוך המכשיר עצמו.
אנחנו מתמודדים עם זה באמצעות חומרי אטימה מסיליקון בעלי עמידות גבוהה, וסגסוגות שאינן נקורות. אבל יש כאן איזון עדין – אם החומרים יהיו צמודים מדי, החום יישאר בתוך המכשיר ויגרום לקלקולו. אנחנו משקיעים הרבה זמן בהתאמת החומרים האלו, כדי שהמכשיר יישאר יבש מבלי להתחמם יותר מדי.
אין דרכים קצרות במפעל
מבחנים אלו אינם רק דרך להרגיש בטוחים. אנחנו עוקבים אחר הכל. אנחנו עוקבים אחר שינויים בחומרים הפלסטיים ואחר ההתנגדות של רכיבי החימום לאורך מאות שעות. זו עבודה מתישה, אך זו הדרך היחידה להיות בטוחים.
כשאנחנו שולחים מכשיר, אתם יכולים להיות בטוחים שהוא יכול לעבוד בחדר מלא אדים, מבלי שיהיה סיכון של תקלה. הוא פשוט יעבוד.